Yorai Cohen
"The actions we have taken in our lives will resonate forever."
14/7/1994 - 7/10/2023
.png)
This video is a tribute to Yo-Yo.
It captures him just as he was—joyful, funny, and full of warmth. He was a rare soul, a true friend, and a remarkable father. He had a way of making every moment feel magical, of bringing laughter when it was needed most, and of offering silent comfort through his embrace when words weren't enough.
I made this video in honor of his birthday, out of endless love and longing, so we can remember the incredible man he was. A radiant light who left a lasting mark on all of our hearts
Sergeant Major Yorai Eliyahu Cohen - Our Yoyo
Son of Esther and Jacob, Yorai was born on July 14, 1994, in Hatzor HaGlilit.
The second child in the family, he was a beloved brother to Bar and Noa, the life partner of Adar, and the proud father of little Niv.
From a young age, Yorai stood out as a unique soul — a playful, sweet, intelligent, opinionated, and ever-smiling child. These qualities accompanied him into adulthood, where he became a remarkable man: impressive, strong, humble, and big-hearted. Yorai was a true friend to everyone who knew him.
Sports were at the center of his life, with CrossFit holding a special place in his heart. It became his personal refuge. He trained professionally, competed in national competitions, and rose to be one of the leading athletes in the country. Since childhood, he also played soccer in official youth teams, but when he enlisted in the IDF, he chose to give up that dream in favor of meaningful and active combat service.
Yorai, who loved life deeply, made the most of every free moment — spending it with his wife, daughter, and close friends. He delighted in vacations, fine cocktails, high-quality restaurants, and above all, premium cuts of meat. He was famous among his loved ones for his ability to cook every steak to absolute perfection.
Despite all this, Yorai remained modest and grounded in his dreams. His aspirations were simple: a good, peaceful life for himself, his beloved wife Adar — the first and only love of his life, whom he met at the age of seventeen — and their daughter Niv, born in the summer of 2022. He dreamed of returning to the Gaza Envelope, to the pastoral quiet he knew from his childhood, and of giving his daughter the same sense of simplicity and calm he so cherished.
Yorai served the State of Israel for over a decade. He began as a combat soldier and medic in the Paratroopers Reconnaissance Unit, taking part in active combat during Operation Protective Edge (summer 2014). He later joined the Israel Security Agency (Shin Bet), and in January 2020, enlisted in the elite YAMAM counterterrorism unit of the Israel Police. There, he served as a breacher, squad commander, medic, and frontline fighter in a leading assault team.
Many of Yorai’s actions in defense of the nation will forever remain classified, but their significance is clear. His service was characterized by professionalism, courage, and quiet determination.
To Yorai, defending the country was a sacred mission and a core value he upheld with strength, humility, and a full heart
The story of his heroism
In the very part of the country where he once dreamed of raising his family, near Kibbutz Gevim, where he had previously lived, Yorai gave his life in defense of the State of Israel.
On Saturday, October 7, 2023 — Simchat Torah, at 6:30 in the morning, the Hamas terror organization launched a surprise attack on Israel from the Gaza Strip. That morning marked the beginning of the war.
At exactly 6:30 a.m., Yorai and his fellow unit members were urgently called up from his home in Yehud. He bid farewell to his wife, Adar, and their infant daughter, Niv, and headed south with his team toward the city of Sderot. Thanks to his familiarity with the area, where he had once lived, Yorai could navigate the unit through dangerous terrain safely.
As the team approached the Sha'ar HaNegev junction, they were ambushed by terrorists. Yorai and his comrades fought a fierce battle, in which the terrorists were eliminated. During the firefight, Yorai and Commander Avraham Henkin fell in action.
That day, amidst acts of great heroism in and around the Sha'ar HaNegev area, the unit lost nine of its fighters. But through their bravery, they halted the terrorists' advance and eliminated hundreds of attackers.
Senior Staff Sergeant Yorai Eliyahu Cohen fell in battle on October 7, 2023.
He was 29 years old.
He was laid to rest in the military cemetery in Nahariya.
He is survived by his wife, daughter, parents, brother, and sister.
Following his death, he was posthumously promoted to the rank of First Sergeant Major.
הזיכרונות שלנו מיויו
יוראי היה בן אדם כל כך טוב, צנוע ומצחיק..
הייתי חובשת ביחידת הימ״מ והעברנו ביחד עם יוראי ועם שאר הצוות המון שעות והמון חוויות, בינהן גם שיחות על אדר המהממת ועל ניבי ועל שנולדה ואיך היא גדלה יפה וכל מיני דברים מצחיקים שבטח אין לו שעות שינה בהתחלה כי הוא אבא טרי
זכור לי מאוד שתמיד היינו עושים טוסטים במרפאה באיזה טוסטר מאולתר ועם גבינה צהובה שהיינו מביאים מהמטבח בכל פעם
יוראי היה צנוע ואיש שיחה מעניין
אני זוכרת המון שסיפרתי לו על בן הזוג שלי וייעץ לי בדברים קטנים שלימים הפכו לגדולים, אני חושבת שבפעם האחרונה שיצא לי לראותו היה אחרי השחרור שלי בשדה התעופה
ראיתי אותו עם אדר ועם ניבי ונורא נורא התרגשתי, הרגשתי גאווה, אמרתי לבן זוג שלי - תראההה זה יוראי שסיפרתי לך עליו
וכמובן שניגשתי להגיד שלום ולראות את ניב המתוקה הזאת שאין דברים כמוה
ב7/10 כל כך כאב לי לראות שנפלו הרבה לוחמים מהיחידה הזאת וביניהם יוראי, חשבתי שאני לא רואה נכון
אני רק רוצה להגיד שאני משתתפת בצערכם, אני בטוחה במיליון אחוז שהוא שומר ומסתכל מלמעלה על אדר וניב ועל שאר המשפחה כמובן את כל מי שהוא אוהב ברמות!
לצערי הרב אין לי תמונה עם יוראי בגלל שתמיד היה אסור לצלם ביחידה
אבל אני לא חושבת שאי פעם אני אשכח אותו וגם את שאר החברים שנפלו ביחד איתו
בין השיחות תמיד הייתי שואלת את כולם למה הם באו דווקא לימ״מ ואם הם לא מפחדים וכולם היו עונים לי פה אחד שאין להם פחד ושהם כאן כי הם אוהבים את המדינה ברמות ומוכנים באמת לעשות למענה את כל מה שעשו..
זה אהבת הארץ שמעולם לא ראיתי ותמיד תמיד אהיה גאה בכל אחד מהם וגאה על הזכות הענקית שהייתה לי להכיר אותם❤️
שובל בן הרוש
יוראי
אחייני
הבן של אחותי הקטנה. .
הילד המתוק מדבש, עם צמד עיניים גדולות, נבונות וטובות, הסקרניות והרואות הכל..
התינוק המתוק שכולנו התפעלנו והסתובבנו סביבו,
התייוק שאחותי אמרה עליו כמה הוא נח ונעים. ילד טוב.
הילד שצמח להיות שובב והמצחיק שגלגל אותנו מצחוק בחיקויים, בשטויות והמבטים מלאי הערמומיות, ובאחת הפכו מבטיו לממוקדים, מעמיקים בוחנים ושוקלים.
ילד שלנו.
איך בדיוק מעכלים את חסרונך?
איך בכלל הוגים על השפתיים את המילים הנוראות: ״ יוראי נהרג״.
איך חולפת המחשבה בראש, ״מאז שיוראי נהרג״- זה באמת בלתי נתפס.
הן אתה מסמל עבורי, עבור כל מי שהכיר אותך, את סמל האיתנות, החוסן והיציבות,
העצמה הפנימית של האדם, הרוח החזקה והיודעת מה נכון, סמל הבריאות של גשמיות ורוחניות, אז איך אתה ״נהרג״?!
כבר חלפו להם חדשים רבים, עוד מעט כבר נחגוג פעם שניה יום הולדת לך כשאינך, וזה כאילו אתמול.
יוראי, אחייני, כבן לי,
זכורני, שכילד קטן התארחת אצלנו בבית וזה היה עונג צרוף לשמוע את השיחות שלך עם יועד הבן שלי, ועם בר אחיך, דברתם על מדע, ואסטרונומיה, חלל ומה לא? ומידי פעם צחוקך המתגלגל נשמע מהחדר והדבקת את כולם בחגיגה שפעמה בך.
יש לי מצך זכרונות רבם ונפלאים.
וכל כך כואב לי להעלותם על הכתב.
ילד שלנו, בן מפואר של עם ישראל,
היית מקור אדיר לגאווה עבורי.
כמה התפללתי לשלומך
כמה פחדתי עליך וביום שהגיעה הבשורה, הופתעתי וסירבתי לקבלה.
עדיין דודתך בורחת מבשורה.
אהוב שלי
אני מבקשת שתשלח סימן
יעל ביטון דה-לנגה
